6) יישובים קטנים | 24-09-2009 | |
אני גרה ביישוב קטן בדרום הארץ. כאשר חלה תינוק וההורים פנו לציבור, כל המועצה כאיש אחד תרמה. לדאבונינו התינוק נפטר אך הכסף עבר לקרן עבור חברים מהמועצה הנזקקים לו. ביישובים קטנים עדיין מרגישים כמו משפחה מורחבת. גם כשגרנו, כזוג צעיר, בעיר, בשכונה חדשה, מהר מאוד יצרנו קשר עם ילדי החניה שסביבנו ואיתם יצרנו זמן כייף, עד כדי כך שההורים החלו להצטרף לסוכה השכונתית, להצגות שהם הפיקו ולשעות יצירה אצלינו בבית. כל אחד יכול לתרום מעצמו לבניין/שכונה שלו ולא לחכות לאחר ליזום רעיונות. | ||
5) | 12-08-2009 | |
כבר לא אכפת לאף אחד כלום חוץ מעצמו | ||
4) | 04-08-2009 | |
המשפחה היא הכי תומכת ואכפתית שיכולה להיות לכל אדם באשר הוא | ||
3) למגיב/ה 3 ממגיבה 2 | 03-08-2009 | |
אז כל מה שאני יכולה להגיד זה שאני מקנאה בך. מאוד. עצוב שהמקום/ות היחיד/ים בארץ שבהם החברה תומכת ומקסימה זה ביישובים והערים הם פח מלא זבל (אנושי). | ||
2) מגיבה מס 2 | 02-08-2009 | |
תלוי איפה את חיה. את מוזמנת לבקר אצלנו בישוב ולראות חברה תומכת ומקסימה. | ||
1) אכפתית? תומכת? | 01-08-2009 | |
לאף אחד לא אכפת מהאחר. אף אחד לא מתחשב באחר. אף אחד לא מכבד את חברו. אני גרה בבניין שבו הכלב של השכנים עושה את צרכיו בחדר המדרגות! הילדים בבניין ובני הטפש עשרה מתרוצצים בשעות הלילה וצורחים ולא נותנים לישון וההורים לא עושים כלום! בחוץ, מכוניות נוסעות בשעות הקטנות של הלילה עם מוזיקה בוקעת בפול ווליום ומעירות את כל השכונה. כולם עוברים על כל החוקים האפשריים, כי אין אכיפה של החוקים! נכון להרגע ה-45% שבחרו באפשרות 4, פשוט חיים בהכחשה או שלא הבינו את השאלה... | ||